<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בחקותי</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ואסור לו לאדם שידור נדר. ומי שנדר ואסר דבר על עצמו או נדר שיעשה כך וכך חוטא הוא. ואם עבר ונדר חייב לקיימו. ומניין שאסור דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג). הא אם לא חדלת יש חטא. וכתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ודבר זה שאנו אומרים [שאינו] מצוה ואינו חייב בו. אבל אם נדר ונשבע לקיים את המצוה דבר שמחויב בו מותר. שכך א"ר גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה. שנאמר נשבעתי ואקימה (תהלים קי"ט). והקשו חכמים כיון שמושבע עליו מהר סיני נעשה מוציא שם שמים לבטלה. ותירצו חכמים לזרז את עצמו מותר.
<h2>דף ט.</h2>
ואסור לו לאדם שידור נדר. ומי שנדר ואסר דבר על עצמו או נדר שיעשה כך וכך חוטא הוא. ואם עבר ונדר חייב לקיימו. ומניין שאסור דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג). הא אם לא חדלת יש חטא. וכתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ודבר זה שאנו אומרים [שאינו] מצוה ואינו חייב בו. אבל אם נדר ונשבע לקיים את המצוה דבר שמחויב בו מותר. שכך א"ר גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה. שנאמר נשבעתי ואקימה (תהלים קי"ט). והקשו חכמים כיון שמושבע עליו מהר סיני נעשה מוציא שם שמים לבטלה. ותירצו חכמים לזרז את עצמו מותר.
טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ר"מ אומר טוב משניהם הנודר ומשלם. וראיה לר"מ נדרו ושלמו לה' אלהיכם (תהלים ע"ו). רי"א טוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר. אלא מביא כבשתו לעזרה [ומקדישה] ושחטה שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג) הא אם לא תחדל הוה בך חטא. אמר ר' הונא מעשה בחסיד אחד שנדר ולא שילם ופירש בים הגדול וטבעה ספינתו בים. אר"ש בר נחמני הנודר ומשהא את נדרו סוף בא לידי ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ממי את למד מיעקב אבינו שנדר ושהה את נדרו ובא לידי ע"ז שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם וגו' (בראשית ל"ה). ולגלוי עריות מנין שנאמר ותצא דינה בת לאה וגו' וירא אותה שכם בן חמור (שם ל"ד) שפירה בדברים. וישכב אותה כדרך כל הארץ. ויענה. במשכב זכר. ולשפיכת דמים מנין שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים (שם) ולשון הרע מנין וישמע את דברי בני לבן לאמר וגו' (שם ל"א) וחכ"א אף קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (שם מ"ח) ר' שמואל בר יצחק אמר אף גורם לעצמו מיתה שנאמר כי דרש ידרשנו מעמך (דברים כ"ג) ממך נפרעין ולא מממונך.
<h2>דף יז.</h2>
אלו הן השאלות התלויות. מי שנדר שלא אעשה דבר זה וחזר ונדר בו וחזר ונדר בו וכן מי שנשבע וחזר ונשבע וחזר ונשבע על דבר אחד שלשה פעמים חלה עליו השבועה והנדר שלשה פעמים אי לא. ולענין שאלתא. ת"ש שכך אמרו חכמים יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד יש נדר בתוך נדר אמר הרני נזיר אם אוכל. הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל (שבועה שלא אוכל) ואכל אינו חייב אלא אחת.
<h2>דף כ.</h2>
לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופו להאכילך טבלים. אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך בא לידי ניאוף. ר' אחי בר יאשיה אומר כל הצופה בנשים סוף בא לידי עברה. כל המסתכל בעקיבה של אשה הווין לו בנים שאינן מהוגנין. אר"י ובאשתו נדה. אמר ר"ל עקיבה שנינו כאן שהוא מכוון כנגד התורפה.
<h2>דף כא:</h2>
ומי שנדר ונשבע וחרט וצריך שיותר לו בא לפני חכם ואמר חרטתי ואלו הייתי יודע שכן יהיה לא הייתי נודר ומתיר לו חכם. כמעשה שהיה לפני רבה בר בר חנה אמר לו אלו היה אדם שישב את דעתך בשעת הנדר כלום היית נודר או נשבע א"ל לאו. והתיר לו את שבועתו.
<h2>דף כב.</h2>
ואסור לו לאדם שידור נדר. ומי שנדר ואסר דבר על עצמו או נדר שיעשה כך וכך חוטא הוא. ואם עבר ונדר חייב לקיימו. ומניין שאסור דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג). הא אם לא חדלת יש חטא. וכתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ודבר זה שאנו אומרים [שאינו] מצוה ואינו חייב בו. אבל אם נדר ונשבע לקיים את המצוה דבר שמחויב בו מותר. שכך א"ר גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה. שנאמר נשבעתי ואקימה (תהלים קי"ט). והקשו חכמים כיון שמושבע עליו מהר סיני נעשה מוציא שם שמים לבטלה. ותירצו חכמים לזרז את עצמו מותר.
<h2>דף כב:</h2>
אמר רבא אר"נ הלכה פותחין בחרטא ונזקקין לאלהי ישראל. רבא שיבח את רב סחורה בפני ר"נ שאדם גדול הוא. א"ל כשיבא לידך הביאהו לי. היה לו נדר להתיר. הביאו רבא לפני ר"נ א"ל יש לי נדר להתיר א"ל ע"ד כן וכן נדרת. א"ל הן. א"ל כמה פעמים א"ל הן. כעס ר"נ. א"ל לך לביתך. א"ר סחורה נפתח אני פתח לעצמי. ר' אומר איזה הוא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. עכשיו שכעס ר"ג אילו הייתי יודע שכועס ר"ג לא הייתי נודר והתיר לעצמו. ר"ש בר' היה לו נדר להתיר בא לפני חכם א"ל כמה פעמים על דעת כן וכן נדרת אמר לו הן. והיו חכמים מצטערין מחמה לצל ומצל לחמה א"ל בטנית בן אבא שאול בן בטנית כלום נדרת על דעת שיצטערו חכמים א"ל לאו והתירו לו נדרו.
<h2>דף כג.</h2>
ר' ישמעאל בר ר' יוסי היה לו נדר להתיר בא לפני חכמים. א"ל על דעת כן וכן נדרת אמר הן. כשראה אותו כובס שהיה מצער את החכמים הכהו. אמר אלו הייתי יודע שהכובס מכה אותי לא הייתי נודר והתיר לעצמו והתירו לו חכמים. אמר לו רב אחא מדיפתי לרבינא זה נולד הוא שלא היה בדעתו שיכהו הכובס ושנינו אין פותחין בנולד א"ל אינו נולד שהרי מצוים אפקורסים שמצערין את החכמים. אשתו של אביי היה לה בת. הוא אמר נשיאנה לקרובי והיא אמרה לקרובי. אמר לה תיאסר הנאתך עלי אם תעבר על דעתי ויתנשאו לקרוביך. בא לפני ר' יוסף א"ל אילו היית יודע שהיא עוברת על דעתך היית נודר אמר לו לאו והתירה ר"י. ומעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל, ובא לפני ר"י א"ל אלו היית יודע [שעוברת על דעתך כלום הדרתה א"ל לאו והתירו ר"י].
<h2>דף לא:</h2>
אחרת מי שהדיר הנאה מן הערלים מהו בערלי ישראל. וכן מי שנדר מן המולים מהו במולי כותים כיון שמן הערלים נדר אחד ערלי ישראל ואחד ערלי כותים אסור בהן [או] שמא לא נקראו ערלים אלא כותים אבל ישראל אפי' ערליהם מולים הם. שהרי בני ברית הם. לפיכך מותר בערלי ישראל ואסור במולי כותים. כן כשנדר מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי כותים. אחרת. קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל. שערלי ישראל בני ברית הם והרי הם כמולים. ואסור במולי א"ה. שמולי א"ה ערלים הם. קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר (ברולי) [במולי] כותים שאין הערלה קרויה אלא על שם הכותים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב (ירמיה ט').
<h2>דף סה.</h2>
המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו. שכך אמר ר' נחמן אמר קרא ויאמר ה' אל משה במדין [לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים] (שמות ד') במדין נדרת לך והתיר נדרך במדין. שנאמר ויואל משה לשבת את האיש (שם ב) אין ויואל אלא לשון שבועה. דכתיב ויבא אתו באלה (יחזקאל י"ז) וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (ד"ה ב' ל"ו) וכתיב ויאל שאול את העם (ש"א י"ד) במה מרד מצא צדקיהו את נבוכדנצר שהיה אוכל ארנבת חיה. א"ל השבע לי שאין אתה מגלה דבר זה. נשבע לו לסוף בא וחרט על שבועתו והתירו לו חכמים וגלה את הדבר. שמע נבוכדנצר שהיו מבזין אותו. שלח והביא סנהדרין והביא צדקיהו והושיבו לפניהם. א"ל הראיתם מה עשה צדקיהו שנשבע בשם ה' ועבר. א"ל באתי לחכמים והתירו לי. א"ל וכי מתירין את השבועות. א"ל הין. בפניו או שלא בפניו. אמרו לו בפניו. אם בפניו למה לא אמרתם לצדקיהו. מיד ישבו לארץ ידמו [זקני בת ציון] (איכה ב) א"ר יצחק מלמד ששמטו כרים מתחתיהם.
רמ"א יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד. וחכמים מודים לו. כיצד קונם שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע. אמרו לו מת או שעשה תשובה. קונם שאיני נכנס לבית זה שכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב ונהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד. וחכמים מודים לו.
<h2>דף סה:</h2>
ועוד אמר ר"מ פותחין לו מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ועל ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך. שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו ואומר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הר"ז מותר.
בריך. כך שנו חכמים במשנה. פותחין לו לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שהדיר מאשתו הנאה ובאת לפני ר"ע והיתה כתובתה ד' מאות זוז וחייבו ר"ע ליתן לה כתובתה. א"ל ר' שמונה מאות זוז הניח אבא נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה היא שתטול מאתיים ואני מאתיים. א"ל אפילו אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן כתובתה. אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר והתיר לו ר"ע נדרו.
<h2>דף סו.</h2>
[פותחין לאדם לכבוד עצמו ולכבוד בניו. אומרין לו אילו היית יודע] שמחר אומרים עליך כך הוא וסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך היו אומרים בנות גרושה הן. מה ראתה אמם של אלו להתגרש. ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר ה"ז מותר. קונס שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה. שחורה והרי היא לבנה. קצרה והרי היא ארוכה [מותר בה]. לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה. שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה אלא שהנדר טעות.
<h2>דף עז:</h2>
ומנין אנו למידים שיש היתר לנדרים ולשבועות אמר ר"י אמר שמואל אמר קרא לא יחל דברו (שם) הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו.
אמר רבה אר"נ הלכה מפירין נדרים [מעומד] ביחיד ובלילה ובשבת ואפילו היה להם אפשר מבעוד יום ובקרובים לפי שאינו כמשפט. מעומד והרי שנינו ירד ר"ג ונתעטף וישב והתיר לו נדרו. ר"ג סבר אין פותחין בחרטא. וחכם הוא שעוקר הנדר ונעשה כדין. מה דין מיושב וביום ושלא בקרובים אף נדרים כן. ור"נ סבר כר"י שאמר פותחין בחרטא ואין כדין ואפילו מעומד ובלילה ולשון חכמים (מספרא) [מרפא בעלמא הוא]. אמר ר' איקי בר אבין נקח לו רב לר' חננאל מעומד וביחיד ובלילה.
ואסור לו לאדם שידור נדר. ומי שנדר ואסר דבר על עצמו או נדר שיעשה כך וכך חוטא הוא. ואם עבר ונדר חייב לקיימו. ומניין שאסור דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג). הא אם לא חדלת יש חטא. וכתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ודבר זה שאנו אומרים [שאינו] מצוה ואינו חייב בו. אבל אם נדר ונשבע לקיים את המצוה דבר שמחויב בו מותר. שכך א"ר גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה. שנאמר נשבעתי ואקימה (תהלים קי"ט). והקשו חכמים כיון שמושבע עליו מהר סיני נעשה מוציא שם שמים לבטלה. ותירצו חכמים לזרז את עצמו מותר.
טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') ר"מ אומר טוב משניהם הנודר ומשלם. וראיה לר"מ נדרו ושלמו לה' אלהיכם (תהלים ע"ו). רי"א טוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר. אלא מביא כבשתו לעזרה [ומקדישה] ושחטה שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא (דברים כ"ג) הא אם לא תחדל הוה בך חטא. אמר ר' הונא מעשה בחסיד אחד שנדר ולא שילם ופירש בים הגדול וטבעה ספינתו בים. אר"ש בר נחמני הנודר ומשהא את נדרו סוף בא לידי ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ממי את למד מיעקב אבינו שנדר ושהה את נדרו ובא לידי ע"ז שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם וגו' (בראשית ל"ה). ולגלוי עריות מנין שנאמר ותצא דינה בת לאה וגו' וירא אותה שכם בן חמור (שם ל"ד) שפירה בדברים. וישכב אותה כדרך כל הארץ. ויענה. במשכב זכר. ולשפיכת דמים מנין שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים (שם) ולשון הרע מנין וישמע את דברי בני לבן לאמר וגו' (שם ל"א) וחכ"א אף קובר את אשתו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (שם מ"ח) ר' שמואל בר יצחק אמר אף גורם לעצמו מיתה שנאמר כי דרש ידרשנו מעמך (דברים כ"ג) ממך נפרעין ולא מממונך.
וכשמתיר לו החכם צריך לומר לו מותר לך. ואם אמר לו מופר לך מובטל לך [לא אמר] ולא כלום הוא. שכך אמר ר' יוחנן חכם שאמר בלשון בעל מופר ובעל שאמר בלשון חכמים מותר לך לא אמר כלום. מ"ט [כתיב] זה הדבר אשר צוה ה' (לאמר) (במדבר ל') ושנינו זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר. בעל מפיר ואין חכם מפיר. חכם אומר מותר לך מחול לך שרי לך ובעל אומר מופר לך מובטל לך. ואם אמר בעל בלשון חכם וחכם בלשון בעל לא אמר כלום.
<h2>דף עח.</h2>
הפרת נדרים אינה צריכה מומחה. והא ראשי המטות כתיב ואין ראשים אלא מומחים. אמר ר"ח ביחיד מומחה.
<h2>דף פח.</h2>
המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי מעות האילו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן. אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך.
